<h1>ספר המנהגות לרבינו אשר מלוניל</h1>
<h2>דף ט.</h2>
וה"ר אשר ז"ל כתב שצריך ליזהר שלא לעשות שום מלאכה אחר כך, שכבר קבל על עצמו שלא לעשות שום מלאכה. וראיה לדבר מהא דאמרינן בברכות מי בדלת. אבל אם הוא יום מעונן וכסבור ששקעה חמה ועדיין לא שקעה יכול הוא להדליק ולהוסיף שמן בנר ואע"פ שהתפלל תפלת ערבית ואינה קבלה לא ליחיד ולא לצבור דקבלת טעות הוא, ואין צריכין לחזור ולהתפלל ערבית מפני טורח צבור. ונראה בעיני שאם לא הבדיל ולא קבל עליו שלא לעשות מלאכה אם התנה להדליק נרות הבית או נרות חנוכה מותר מדאמרינן מי בדלת משום שברשותו הוא אם ירצה יקבל ואם לא לא יקבל ע"כ.
ונהגו לומר ויכולו אחר תפלת ערבית של שבת מעומד, משום דכתיב ועמדו האנשים נמצא שעדות מעומד הוא. כת' במכילתא זכור ושמור זכרהו בכניסתו שתקבלהו עליך קודם שקיעת החמה הרבה כדי שיהא מתוקן הכל, ושמור בצאתו כאדם המשמר אוהבו כשהוא עמו ואינו רוצה שילך מאתו עד זמן שיוכל לעכבו, ולמדנו שעד צאת הכוכבים הוא יום מן התורה ותוספת מדרבנן הוא עד לאחר צאת הכוכבים, על כן צריך החזן שלא יאמר ברכו עד לאחר צאת הכוכבים שהנשים מדליקות אחר ברכו מיד. וכן נהגו הקדמונים להקדים מאד בערב שבת שהוא מתוקן הכל קודם שקיעת החמה ומחשיכין הרבה מאד במוצאי שבת.
<h2>דף כו.</h2>
למה תוקעין בשופר של איל ומדרש אגדה בראש השנה נעקד יצחק על גבי המזבח ואותו היום שמעה שרה אמו ותזעק ותיבב ותילל, ועל כן אמר הכתוב יום תרועה יהיה לכם ומתרגמינן יום יבבא יהא לכון, כדי שתזכור יללת שרה אמנו, ותכפר לנו, כי שלשה שברים דומין ללילה ונ"ב כי האדם צריך שייליל לפני בוראו ית' על עונותיו לכך צותה התורה לתקוע כענין יללה, כך נ"ב שצוה הב"ה בשופר דמלכותא דארעא מעין מלכותא דרקיע כי המלך כשרוצה להלחם משמיע על עמו הכינו שלחים ורמחים וכל כלי מלחמה כי ביום פל' נצא השדה להלחם כך צוה הב"ה הכינו לכם מעשים טובים ותשובה שהם כתרים לפני הפורענות, כי בעשור לחדש יהיה יום מלחמה שיליצו המלאכים אלה מפה ואלה מפה, ועל כן צוה שלא יתעסקו במלאכה כי אם בתפלה ובתחנונים ובתשובה להנצל מן הלוחמים לו במרום, ולא יאכל אדם ולא ישתה, ושמעתי שרבו' ז"ל אמרו (הה) על מה שאמר הכתוב ויי' נתן קולו לפני חילו כי רב מאד מחנהו, לפני יום הכפורים ביום ראש השנה, כי גדול יום יי' ונורא מאד זה יום הכפורים. למה תוקעין כשהן יושבין ותוקעין ומריעין כשהן עומדין והלא די בתקיעות מיושב, כדי לערבב את השטן, שרואה אנו מדקדקין במצות שחוזרין אנו לתקוע על סדר ברכות למצוה מן המובחר יהיה מעורבב ולא יהיה לו רשות להסטין, כך פי' רבי' חננאל ז"ל. והאי דלא תקעינן ג' פעמים מעומד כמו שעשינו מיושב משום טורח הצבור העומדין על רגליהן. ירושלמי התוקע מן המצר יצא מן המרחב לא יצא משום דכתיב מן המצר קראתי יה.
<h2>דף כז.</h2>
ושופר של ראש השנה נסדק אפילו בכל שהוא פסול מדלא יהיב שיעורא כדיהיב לנקב מפני שדרך הסדק להגדיל ולא כן הנקב, ופעמים שיהא נסדק יותר מכשיעור ולא ידע ביה. שופר שניקב אם מעכבות את התקיעה, פי' הרב ר' אברהם בר' דוד ז"ל היה מעכב קודם שיתקננו, ושיעור אורך השופר טפח וצריך תרתי שישאר רובו שלם ושיתקננו במינו.
<h2>דף כט.</h2>
ומי שיברך כל אלה הברכות בביתו ובא לבית הכנסת, ואדם אין שם שיברך תחלה לא יתחיל, דכי אמרינן כל הברכות כולם אע"פ שיצא מוציא הני מילי להוציא את שאינו בקי אבל בקי לא. דהוא עצמו יוציא את עצמו אם ירצה, וגם אם קדש או הבדיל לא יברך לבקי אלא לאשה או לשאינו בקי. ומסתבר הכי מדאשכחינן דאמ' ר' פל' דהוה מקדש וכי ארישיה מדברא הדר מקדש, דוקא ארישא דלא ידע אבל איניש דידע לא, וכן מדקאמ' מברך לבניו ולביתו כדי לחנכן במצות מכלל דאיניש אחרינא לא. והכי חבר ר' יצחק אבן גיאת ז"ל בהלכות הבדלה.
<h2>דף לב.</h2>
תפלת ראש השנה. בערבית ובשחרית מתפללין שבע ובמוסף תשע ותקנו לומר ודברך אמת וקיים לעד בקדושה ובתפלה משום דבראש השנה נעקד יצחק ונשבע לאברהם שיברך זרעו יותר מכל הגוים ונירש את שער אויבינו לכך אומ' כך שיקים דברו. ואומר במגן זכרנו לחיים, חיי העולם הבא וחיי העולם הזה, כדתנן בראש השנה [ט"ז ע"א] כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון ודן אותם ואמ' ר' כרוספדאי אמר ר' שבתאי שלשה ספרים נפתחין בראש השנה, של צדיקים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים, או שמלאו ימיהם שנגזר ביום מולדם, כמו שכתוב את מספר ימיך אמלא, או שיוסיף לו הב"ה שנה או שתים או פחות או יתר בעבור המצוה שעשה, כמו שכתוב יראת יי' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצרנה. וכן מצינו בבנימין הצדיק [ב"ב י"א ע"א] שהוסיף לו עשרים ואחת שנה בעבור שפרנס אשה ושבעה בניה בשני בצורת, ולחזקיה חמש עשרה שנים. וקא מפלגי ביבמות בסוף פרק החולץ [נ' ע"א] מר אמר משלו הוסיפו לו שחטא פחתו לו ואחר כך שב ועשה מצות רבות והחזירום לו, וחד אמר תוספת ממש, ושל רשעים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה, שיקצרו משנותיו שנה או שתים או יתר כפי חטאתיו שחטא, כמו שכתוב ושנות רשעים תקצרנה. ושל בינונים תלויין, זכו שעשו תשובה שלמה נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים שלא תקצרנה שנותיהם, וכן עושה בכל ראש השנה. כך נ"ב של מימרא זו, וכן נגזרים בראש השנה המזונות והבנים כי המזונות והבנים נגזרים ביום מולדם כמו השנים, ועל כן אמרו [מו"ק כ"ח ע"א] בני חיי ומזוני לא בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא, והינו דאמרי' [שבת קנ"ו ע"א] אין מזל לישראל, שבעבור המצות משנה מזלו הרע לטוב כפי שעשה מן המצות כך מיטיב מזלו לפי חשבון שעשה, והכי אמרינן במועד קטן רבא ורב חסדא תרויהו צדיק גמור אינון, בבי מר שתין תכלי ובבי מר שתין הלולי, והיה מזלו להיות לו יותר משתין [תכלי] ומעשיו הטובים הועילו שלא היו לו כי אם שתין, ולרב חסדא היה מזלו להיות לו שתין הלולי והועילו מעשיו שלא חסר לו הב"ה דבר, או שמא לא היה לו מזלו להיות לו כי אם חמשים והוסיפו לו בעבור מצותיו הרבה, ועל כן כל ישראל מתפללין בכל יום ומתחזקים ללמוד תורה ולעשות הכתו' בה להוסיף טוב על מזלם, והאי דר' חנינא בן דוסא [ברכות י"ז ע"ב] דכל העולם ניזון בזכותו ולו די בקב חרובין מערב שבת לערב שבת, נ"ב שלא רצה שיוסיף הב"ה על מזלו בעולם הזה וליפחות לו שכרו לעולם הבא, כמו שאמ' יפה שעה אחת של קורת רוח לעולם הבא מכל חיי העולם הזה וכן אמ' דכתי' ואם תלכו עמי קרי אם תעשו מצותי בדרך מקרה שלא תחפשו אותם אף אני אלך עמהם בקרי שאניח המזל ללכת ולא אנצחנו מרע לטוב אף כפי שיקרה, ואחר כך מצאתי בספרי שאמר על זה הכתוב אם תעשו אותי בעולם עראי אף אני אעשה אתכם בעולם עראי. ומזכירין בברכה שלישית ובכן ובכן ובכן, פירושו אז, כי אז ישיר משה תרג' בכן שבח משה, והטעם אתה קדוש ושמך קדוש וקדושים בכל יום יהללוך סלה בביאת הגואל שלא תפסק התהלה לעולם. ואז תן כבוד לעמך, כמו תן כבוד, ומות בהר, שטעמו תמות, וייראוך כל המעשים כמו שכתוב כי אז אהפוך לכל העמים שפה ברורה וגו', ופתחון פה לאמר לאויביהם אך זה היום שקוינוהו מצאנו ראינו לשלם לכם גמולכם הרע אשר גמלתנו לנו ומצאנו ראינו, ועולתה גבהות של האומות, וכן דרש ר' תנחומא ז"ל היא העולה על מוקדה, כך נ"ב. תקפוץ תסתום כמו לא תקפוץ את ידך, וחותם המלך הקדוש אז תודע מלכותו וקדושתו, וכן המלך המשפט בעבור שדן ושופט כל העולם בראש השנה, אלהינו מלוך מדבר בימות המשיח.
ועתה אפרש קצת תפלת מוסף, יש אומ' כי יחיד אומ' עלינו לשבח ומסת' הכי משום על כן נקוה לך שמתחבר עם עלינו לשבח [כי] עם מפני חטאינו אינו מתחבר יפה. ויש אומ' יעלה ויבא במוסף, ואומר שלשה פסוקים במוסף של תורה ושלשה פסוקים של כתובים ושלשה פסו' של נביאים, ושמעתי מפי רבי ש[מואל] (ישמעאל) בר' דוד ז"ל, מפני שדוד ע"ה קדם לנביאים לכך אנו מקדימין פסוקי הכתובים לפסוקי הנביאים, ומסיים בשל תורה, במלכיות שמע ישראל ובזכרונות וזכרתי להם ברית ראשונים, ובשופרות וביום שמחתכם וגו'. ובתלמוד דידן [סוכה נ"ה ע"א] ובספרי דידן כמו כן אמ' בראש השנה מירי האיי ובראשי חדשיכם, והיו לכם לזכרון אלו זכרונות, יי' אלהיכם אלו מלכויות, ובחצוצרות אלו שופרות, ואע"ג דליכא זכר שופר בקרא ידענו כי לפני יי' במקדש תוקעין בחצוצרות [ו]שופר, שנ' ובחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך יי', וכך היא התפלה והביאנו לציון עירך ולירושלים בית מקדשך ושם נעשה כמצוה עלינו בתורתך על ידי משה עבדך מפי כבודך, ומי שמגיה שם פסוקים אחרים טועה הוא, ומי שמגיה בזכרונות כי זו כל המעשים טועה הוא. כי זוכר כל הנשכחות אתה הוא מעולם ר"ל הנשכחות מבני אדם זוכרם.
<h2>דף לג:</h2>
ואמר ר' סעדיה אין רשות לתוקע ולא שאר הקהל להשיח בין התקיעות דמעומד לתקיעות דמיושב, ומי ששח חזינן שגוערין במי ששח, אבל אם עבר ושח אין צריך לחזור ולברך ואם עשה עבר על לא תעשה שהיא לא תשא, כדין ברכה שאינה צריכה, ולא דמי לתפילין דאמרינן [מנחות ל"ו ע"א] שח בין תפלה לתפלה עבירה היא ומברך על של ראש אשר קדשנו [ו]על מצות תפילין דתפלה של ראש ותפילה של יד תרי מצות נינהו, דתפלה של יד אינה מעכבת של ראש ושל ראש אינה מעכבת של יד, אבל תקיעות דמיושב ותקיעות דמעומד חדא מצוה היא, כך חיבר ר' יצחק אלפאסי ז"ל בהלכותיו.
שיעור תקיעה כתרועה שיעור תרועה כשלש' יבבות קלות ובריתא אמרה כשלשה שברים שהן יבבות כבדות, ופרש בירושלמי יבבות קלות כל יבבא ויבבא ג' טרימותין טו טו טו, ושיעור השלשה שברים כל שבר ושבר תשעה טרימותין ובהא ודאי פליגי מתני' ובריתא אבל ברישא לא פליגי דמר חשב תקיעות דכולהו בבי והכי קאמר שיעור שש תקיעות כשלש תרועות כל תקיעה שיעורה כחצי תרועה ומר קא חשיב דחד בבא, והכי קאמר שיעור שני תקיעות כשיעור חדא תרועה. והאי דאתקין ר' אבהו בקיסרי פירש רבי' האיי ז"ל כי מקומות היו שתוקעין קש"ק ומקומות שתוקעין קר"ק זה כתנא דמתניתין וזה כתנא דבריתא ונראה תורה כשתי תורות אתקין שיתקע קשר"ק כמר וכמר והדר כחד מן המקומות שתוקעין קש"ק וחד כהנך דתקיעי קר"ק. והאי דתקעינן כל סימן וסימן ג' פעמים דג' תרועות חזינן בתורה ופשוטה לפניה ופשוטה לאחריה הרי שש תקיעות ושלש תרועות.
יחיד שלא בירך פי' שלא התפלל אין חברו מתפלל בעבורו, דכי אתקון רבנן דשליח צבור מוציא שאינו בקי בשאר ימות השנה ובראש השנה וביום הכיפורים אף הבקי בצבור אתקון רבנן, דיש להם כח לשוייה שליח להתפלל בקול רם אע"פ שעקר התפלה בלחש מצותה, וכן למדנו מהני קראי דחנה, אבל יחיד אינו רשאי להתפלל בקול ואם התפלל לא יצא וכיון דלא יצא איך יכול להוציא אחרים, ולא דמי למברך ברכת המזון דמברך חד ומוציא שנים או שלשה דברכת מזון לא תקנוה בלחש כתפלה אלא בקול ולפי' מוציא חבירו, כך נ"ב ועיקר. וכן אמרו הגאונים ז"ל. ואע"ג דמצות אין צריכות כונה מצוה מן המובחר הוא לכוין שאינו קול חמור וכיוצא בו.
<h2>דף לה.</h2>
ומנהג הוא בכמה מקומות שמשכימין מראש חדש אלול ועד יום הכפורים ומתפללין סליחות ותחנונים, כנגד ארבעים יום שעמד משה רבינו ע"ה בהר לקבל דברות אחרונות, וביום הכפורים אמר לו סלחתי כדבריך וירד. ונהגו כל ישראל להתענות בערב ראש השנה ולעשות צדקות גדולות כדאמרינן אגרא בתעניתא צדקתא.
ונהגו כל ישראל [לטבול] בנהר בערב ראש השנה ובערב יום הכפורים, ולולי צנת הארצות האלה מחייבי כל ישראל לעשות כן, דבעל קרי אסור בתפלה וסמכו על הא דאמרינן [ברכות כ"ב ע"א] בטלוה לטבילותא, וקאמ' בהלכות ר' יצחק אלפאסי ז"ל השתא דלא אתמר הילכתא לא (נ"א) כמר ולא כמר דאמ' בטליה לטבילותא ולא כמר דבטליה לנטילותא אבל טבילותא לא בטלו נקוט מנהג דכל ישראל אין מתפללין עד שירחצו, וקא אמרי הם נהגו בספרד שאין להם צנה אבל באלה הארצות לא, ובירושלמי דמקומות יש טובלין ויש שאין טובלין, דקאמ' תפתר במקום שאין טובלין, מפני שתפלות ראש השנה ויום הכפורים צריכות מאד ואין הצנה עדיין על כן נהגו לטבול.
